מה קורה לנו כשקשה?
מה קורה כשמשהו חיצוני קורה במרחב שלנו ומשפיע על החיים?
מה קורה כשאני או אדם קרוב ויקר לי פוטר מעבודתו? או חלה במחלה קשה?
מה קורה לי? איך אני מגיב לזה?
האם התגובה שלי, ״האוטומט״ : לטפל במצב? לרצות לשנות אותו? לעשות הכל כדי לזוז מהמקום הלא נעים הזה?
מאז שהיינו קטנים, החלוקה ל ״טוב״ או ״רע״, "קשה", "נעים" היא מאוד ברורה
קיבלתי ציון גבוה במבחן - אז זה טוב ומשמח ונשארים עם השמחה
קיבלתי ציון נמוך, או קבלתי מכה וכואב לי- זה רע, דורש שיפור, נותנים תרופה- מנסים לשנות את המצב
כי לא נעים להיות כשכואב או כשעצוב.
כשאנחנו מנסים להתנגד למה שקורה במציאות, או כשאנחנו נותנים פרשנות למציאות, ושופטים את המצב -
אז הכאב חזק יותר
אז הכאב חזק יותר
למשל - קיבלתי ציון שאני לא מרוצה ממנו - המחשבה על זה שאני כשלון, שיכולתי אחרת, ההורים שמטיפים מוסר - הופכים את הארוע להרבה יותר ממה שהוא. במציאות - עשיתי מבחן וקבלתי ציון.
הציון הוא לא לפי הציפיות שלי או של ההורים שלי - הציפייה היא ״התערבות״ בארוע, במציאות.
עוד דוגמא-
ילד קטן רץ , נופל, מרגיש כאב, בוכה
ההורה - מרים אותו ואומר לו ״ לא קרה כלום, חמוד , אל תבכה ״
הילד- מרגיש כאב וצורך לבכות, באמירה של ההורה , הוא מתבלבל- כי הרי במציאות כן קרה, הוא כן נפל וכן כואב לו...
וככה נוצר ״האוטומט".
וכשאני היום, אדם מבוגר, שלפעמים ״חוטף מכה״ בצורת פיטורין, פרידה, מחלה, הקושי נראה כבלתי נסבל, כי מעולם לא התרגלתי לחיות עם הקושי.. אלא לזוז ממנו.
אז מה ואיך אפשר לפעול אחרת?
לפני הפעולה האחרת אני רוצה להסביר: תפיסת עולמי היא שכל מה שקורה לנו בחיים , הוא מקור לצמיחה ולגידול, מכאבים, ממשברים, מקשיים אנחנו צומחים.
זה למעשה עובד הפוך מהאוטומט שלנו ומהמחשבה שאומרת ״קשה לי, לא יכול, רוצה שיהיה אחרת, למה זה מגיע לי?, המצב לא נסבל, הוא אשם וכו״ מהנטייה להסיק מסקנה שאם קרה משהו קשה אז הוא קבוע.
אם למשל בדוגמא של הציון / התוצאה שאני לא מרוצה ממנה / שההורים שלי / הבוס שלי באים אלי בטענות
ואני בחוויה של ״לא נעים/ קשה לי״,
אשאל עצמי -
מה קורה לי עכשיו?
מה אני חש בגוף עכשיו?
הכאב והקושי נמצאים בגוף, התחושה היא ראשונה
המחשבה של ״כואב לי בגלל שאני בלחץ או יש לי לחץ בחזה כי עצוב לי ״ באה אחרי התחושה
אחרי ששאלתי עצמי מה אני חשה,
לעצור, לנשום, לשים לב לאויר שממלא את הגוף, את חלל הבטן, ויוצא
ושוב לשים לב לנשימה
לנשום
לנשום
לנשום
לשהות עם הכאב הזה, לתת לו מקום, לתת לו לגיטמציה, מותר לי לשיהיה לי כואב ולא נעים.
כל מחשבה שעולה ושמים לב אליה, אפשר לוותר ולהניח לה
מחשבה זה גם ״אני פוחדת ״, ״מה יהיה..?״.. לתת לכל המחשבות לחלוף , בדיוק כמו שבאו..
ולראות מה קורה אחר כך
ולסיום, מתוך ההסבר על חמשת ערוצי הדעת כפי שכתבה שוש תמיר- המטפלת והמלווה שלי
״האדם משברו - ניסיונותיו
הנסיון ״דעת אלוהים״ שנעשית מתוך התנסות קשה, משבר, דורש התגייסות מחודשת לניסיון שיש בו כוונה. חלקם קשים מאוד, זקוקים לכוחות מחודשים לפענוח ולהבנת כוונותיו.
קיבלתי את העניין , אין הדבר תלוי בי״
ואם חשקה נפשיך להתאמן על זיהוי וניהול "האוטומט" ולאפשר לעצמך לזהות קושי כמקור לצמיחה, אז בוא/י נקבע פגישת הכרות" לתהליך מופלא של אימון לצמיחה אישית
באהבה ❤️
